אתיופיה – בהחלט לא דיסנילנד!

כל מה שאין בדיסנילנד יש באתיופיה, יש נופים, שזה אומר נהרות, הרים, מפלים והרבה ירוק בתקופות מסוימות. תמצאו גם אתרים קדושים ושונים ממה שאנחנו מכירים מהיהדות או הנצרות, היסטוריה עתיקה ומעניינת, שבטים צבעוניים וייחודיים, גם האוכל שונה ממה שאנחנו מכירים, אבל טעים טעים ועם נחמד ומגוון אתנית. באתיופיה אין מקום למתפנקים, אלה יכולים לבלות בחופשתם במדינות המערב הנוצץ. התנאים לא ממש מפנקים, אבל החוויה היא עוצמתית.

תיאום ציפיות למטייל פעם ראשונה

את אתיופיה כדאי, אם אפשר, לחלק לשני ביקורים. אחד לצפון והשני לדרום. זאת כי, שני אזורי המדינה שונים זה מזה בתכלית וביקור אחד אולי יהיה עמוס מידי פיסית, רגשית וחווייתית. ניתן בהחלט לטייל בפעם אחת בשני האזורים, ויש אף חברות טיולים מאורגנים שעושות זאת, אך זוהי המלצתי האישית. לא פשוט בכלל לטייל עצמאית במדינה זו, ולכן הטיול המומלץ בעיניי לפחות, הוא בטיול מאורגן, או להתארגן מספר אנשים ולשכור רכב ומדריך מקומי שייקחו אתכם לכל המקומות המעניינים (לא זול בכלל). צריך לזכור כי הכבישים במדינה אינם במצב טוב בלשון המעטה, וההתקדמות היא די איטית בכבישים באופן יחסי למה שאנו מורגלים במדינות המערב. בנוסף שכירת רכב לא אפשרית וגם לא מציאותית כי אי אפשר להתנייד במדינה אם לא מכירים את הדרכים (תוכנות הניווט עדיין לא מיפו את דרכי העפר של אתיופיה מספיק טוב). ישנם אוטובוסים בין ערים מרכזיות אך הם מיושנים ומאוד לא נוחים וכן אינם מגיעים לאזורים יותר מרוחקים (כמו שבטי הדרום למשל).

מזג האוויר נוח באתיופיה באופן כללי אך עדיף לטייל באתיופיה בתקופת העונה היבשה (חודשים אוקטובר עד פברואר), מזג האוויר בתקופה זו נעים במשך היום, והנוף ירוק לאחר עונת הגשמים.

טיסות לאתיופיה יש לפחות שתי טיסות סדירות כל יום בחברת אתיופיין אירליינס. המחירים נעים בין $500-$700 ויש לבדוק את המחירים לפני ההזמנה מפני שהם שונים מיום ליום. כל הטיסות מגיעות לאדיס אבבה ומשם ניתן לטוס בטיסות המשך פנימיות לאזורים המרוחקים יותר.

לגבי מלונות, כמו שכבר הוזכר קודם, אתיופיה היא לא המקום לנופש במלון מפנק. ולכן לא כדאי לצפות למלונות פאר מפנקים (גם אם הם מסווגים ככאלה). המלונות משתדלים לספק את צרכנו המערביים אך לא תמיד הם מצליחים. ממילא לא מגיעים לשהייה ארוכה אלא ללינת לילה ולא כדאי לטפח ציפיות ולהתאכזב.

אוכל זה כבר ממש התחום האהוב עלי, ובמיוחד אוכל אתיופי. האוכל שונה מאוד לחכנו, וכדאי מאוד להתנסות בו גם אם במבט ראשון הוא לא נראה כל כך מפתה. קודם כל האוכל הוא מאוד בריא, עשיר בכל מה שהגוף שלנו צריך, וממש לא משמין! בנוסף, אוכל אתיופי הוא אירוע חברתי משפחתי. האוכל משותף למספר אנשים ונאכל בידיים בצוותא. אז ככה, באתיופיה אוכלים אינג׳ירה, העשויה מקמח טף. זהו דגן שגדל רק באתיופיה והוא ממש, אבל ממש מזין. אבל אתיופיה זה לא רק אינג׳ירה, כי על האינג׳ירה מונחים להם תבשילים חריפים יותר או פחות של ירקות, קטניות או בשר (בקר, עיזים, כבש, טלה ועוף) הנקראים וואט (watt), ואותם ״מנגבים״ עם האינג׳ירה. את זה אוכלים לארוחת בוקר, צהריים וערב בזיל הזול. הוואט המככב תמיד וגם הזמין והזול ביותר הוא השירו, המורכב מגרגירי חומוס מיובש בתוספת תבלינים חריפים, השירו שונה ממקום למקום, בנוסף יש תבשילי ירקות כמו תפוחי אדמה, גזר, כרוב ,עלי סלק וסלק, וכן תבשילי קטניות . למעדיפים אוכל צמחוני זה בדיוק המקום ובמיוחד בימי רביעי ושישי אז מגישים במסעדות רק אוכל צמחוני. בנוסף, 50 יום לפני חג הפסחא האתיופים לא אוכלים כלל בשר ואז מורחבות האפשרויות הצמחוניות והחגיגה גדולה! מנת הדגל האתיופי נקראת קיטפו והיא מנת בשר טחון נא עם תבלינים חריפים כמובן. ולא נשכח את טקס הבונה – הקפה, טקס תרבותי שבו שותים שלוש פעמים את הקפה הטרי לאחר שהוכן מאפס. בתיאבון! אם בכל זאת אתם נרתעים מהאוכל האתיופי תמיד ניתן לבקש ספגטי ברוטב עגבניות שנמצא שם מאז שהאיטלקים היו באתיופיה, וכן סלט ירקות, מרק עגבניות או עדשים. בכל אופן, לקינוחים אל תצפו כי אין כאלה באתיופיה!

אז מה חייבים לראות באתיופיה?

דרום אתיופיה

בדרום אתיופיה באזור עמק ונהר האומו אנו פוגשים שבטים מעניינים מבחינה אנתרופולוגית, שבטים החיים באופן כל כך שונה ממה שאנו מורגלים בעולם המערבי שלנו, וזה אין ספק ממש מרתק. המסלול המומלץ הוא מאדיס אבבה לכיוון דרום לעיר ארבה מינץ ומשם לעיר טורמי ולשבטי עמק האומו. דרך היא ארוכה מאוד ולוקחת שעות רבות אך מעניינת אם עוצרים בכפרים שבדרך.בכיוון חזרה צפונה כדאי לעצור ללינה בעיר אאואסה או שאשמנה והמשיך אחר כך חזרה לאדיס אפשרות נוספת היא לקחת טיסה פנימית הלוך וחזור מאדיס לטורמי ולקצר משמעותית. שבט הדורזה הידוע גם בכינוי שבט האורגים וזאת על שום בתיהם דמויי הפיל הארוגים מעץ הבננה המדומה. מעץ זה הם גם מכינים את האינג׳ירה (הלחם האתיופי) המקומית שלהם בדרך מיוחדת. שבט הדסנץ חי על גדות נהר האומו, מגדל הרבה צאן, מקיים, כמו שאר השבטים באזור, חיים פוליגמיים, ומקבל תיירים בשמחה ובחיוך. שבט ההאמר הוא שבט צבעוני במיוחד, אפשר לומר גנדרן, הנשים עוטות על עצמן מעין אפודות עור מקושטות בצדפים, ועומלות על עיצוב שערן בחמאה ובמינרל אדום. הגברים מתגנדרים ומסדרים את שיער ראשם עם קישוטים צבעוניים לרוב. שבט זה נודע בזכות טקס האוקלי שבו הגברים הופכים מנערים לגברים והנשים מולקות לסמל כניעות. שבט הקונסו מקדש את הספרה 9 וזה מתבטא במנהגי הקבורה ובכלל. מגדל קפה, תירס, דורה וכותנה בטרסות שמסביב. אפשר לטייל בתוך הכפר ולפגוש את בני השבט הזה שמקבלים גם הם אותנו התיירים הסקרניים בחיוך. שבט הבאנה הם שבט של שחקנים וקומיקאים. הם אוהבים לרקוד ולענטז ליד דוכני הפירות שלהם בשוק. מהמכירה הם מתפרנסים בעיקר ומקיימים קשרי חתונה גם עם שבט ההאמר. שבט המורסי מוכרים בעיקר בזכות דסקית חמר גדולה המושחלת בשפה התחתונה שלהם. מנהג זה נעוץ בהיסטוריה של השבט אך מקובל גם כיום.

אלה הם רק חלק מהשבטים שאפשר לפגוש בדרום אתיופיה, כל שבט עם הייחודיות שלו, הצבעים שלו, המנהגים שלו וקבלת הפנים שלו. לחלק מהשבטים ניתן להגיע רק בג׳יפים ולחלקם באוטובוסים קטנים. אך יש לזכור, כפי שנאמר בתחילת הדברים, שלא מגיעה אל השבטים שום תחבורה ציבורית וחבל לפספס ביקור לפחות בחלקם. חוץ מזה, אזור הדרום נמצא על השבר הסורי אפריקאי, מה שנוצר כתוצאה מתזוזת הלוחות הטקטוניים, לא פחות מ- 11 אגמים, אזור זה נקרא עמק האומו ובאגמים אלה ניתן לשוט, לפגוש תנינים, היפופוטמים, דגה עשירה ודייגים להוטים, צמחייה סבוכה ומישורים חקלאיים פוריים מסביב.

יש כאן גם ערים מעניינות כמו ארבה מינץ, ששמנה, טורמי, אאואסה ועוד.

צפון אתיופיה

ו… הגענו לצפון אתיופיה. לצפון ניתן להגיע בנסיעה ארוכה של שעות אך בהחלט מומלץ ורצוי לקחת טיסה פנימית מאדיס לגונדר / בהרדר / לילבלה / אקסום, הכל בהתאם למה שרוצים לראות ועל מה רוצים לוותר. בין המקומות האלה אפשר להתנייד אך יש לקחת בחשבון שזוהי נסיעה ארוכה של שעות רבות. גם כאן הנופים מרהיבים כמו למשל אגם טאנה שהוא האגם הגדול באתיופיה והוא הוא מקור הנילוס הכחול שמתחבר בדרכו לים התיכון עם הנילוס הלבן. באגם זה ניתן לשוט ולבקר במנזרים העתיקים שבהם ציורי קיר מרהיבים, המספרים את סיפורי התנ״ך והברית החדשה, כמו גם את סיפורי האפוס הלאומי האתיופי הממליך את מלכת שבא ושלמה המלך ואת בנם המשותף למקימי אתיופיה. מפלי הנילוס הכחול הנקראים "מים מעשנים" הם מפלים היוצאים מאגם טאנה וגובהם כמו גם רוחבם מרשימים מאוד בעונה הגשומה. הדרך למפלים מזמנת מפגש ישיר עם האוכלוסיה המתגוררת באזור ועסוקה בחיי היום יום שלה. על גדות אגם טאנה נמצאת העיר בהר דאר, עיר מסחר מסורתית ומודרנית ובה שוק בדים וסלים קלועים. שמורת הרי סמיאן מאפשרת לאוהבי הטבע טיולים קצרים וכן טרקים של מספר ימים. הטבע בשמורה עוצר נשימה, קופי הג׳לדה והאיילים החיים בו מוסיפים לחוויה של הטיולים הרגליים. לאחרונה התחוללה שריפה גדולה מאוד בהרי סמיאן ואנו תקווה שהרשויות עושות כמיטב יכולתן לשקם את שמורת הטבע היפה הזו.

בהמשך לטיול בהרי סמיאן אפשר להגיע לעיר גונדר, השנייה בגודלה באתיופיה ושימשה במאה ה- 17 כבירת הארץ. בגונדר נמצאת הבריכה המשמשת את החוגגים בחג הטימקט הגדול, מצודה וארמון, וכן כנסיות רבות ויפות כשהראויה ביותר לציון היא כנסיית דברה ביראן סילאסי, זאת בשל ציורי הקיר המרהיבים שבה. בגונדר תפגשו גם את הקהילה היהודית (עוד קהילה יהודית נמצאת בעיר הבירה אדיס אבבה) שנותרה באתיופיה לאחר המבצעים להעלאת יהודי אתיופיה. קהילה זו מקיימת את כל מצוות היהדות בדבקות ובאהבה וכמיהה גדולה למדינת ישראל. מאמצים רבים נעשים בישראל להעלות את שארית היהודים הללו שלרובם, אם לא כולם, יש קרובי משפחה מקרבה ראשונה בישראל.

באקסום נמצא על פי המסורת האתיופית בכנסיית גבירתנו מרים ציון, ארון הקודש שהובא לכאן בתקופת המלך שלמה. אקסום היא עיירה גדולה באופן יחסי ושימשה בעבר ממלכה נוצרית חשובה באתיופיה ובעולם. שרידי ארמונות, אסטלות, כנסיות ומנזרים נמצאים באקסום והם בעלי חשיבות עליונה וקדושה לאתיופיה הנוצרית. לליבלה הנקראת גם ״ירושלים החדשה״, מהווה ללא ספק את אחד משיאי הטיול בצפון אתיופיה. 11 כנסיות חצובות בסלע. הכנסייה המפורסמת ביותר בצורת צלב היא ביתא גיאורגיוס, וכן ביתא מדהנא עלם שחזיתה נראית כמו מקדש יווני, ביתא מרים שבה ציורי קיר צבעוניים וכן ביתא עמנואל ששימה כבית התפילה של בית המלוכה. בלליבלה ניתן לחוש את הנצרות האתיופית הייחודית תוך שיטוט מחוץ ובתוך הכנסיות החצובות. אתר זה הוכרז על ידי אונסקו כאתר מורשת עולמית ובצדק.

שקע דנקיל באזור זה עדיין לא ביקרתי, וזה כמובן נמצא ברשימת המשאלות שלי. אל השקע מגיעים במסע ארוך וקשה מהבירה אדיס אבבה. שקע דנקיל ממוקם באזור אפר בצפון אתיופיה, זוהי הנקודה הנמוכה ביותר באפריקה ולכן הטמפרטורות בה קרובות ל- 50 מעלות, האזור נחשב לאזור החם בעולם. הנוף וולקני והאוכלוסייה לא כל כך נחמדה לזרים. אך מי שמגיע לאזור נפגש עם תרבות מרתקת ונוף פשוט בלתי נתפס.

אדיס אבבה

אדיס אבבה היא עיר הבירה אליה תגיעו כשתנחתו באתיופיה. זוהי עיר גדולה, מסחרית, מסורתית, מודרנית ובעלת שוליים רחבים של מהגרים מהכפרים המתגוררים בה במסגרת תהליך העיור. באדיס נמצא המרקטו, השוק הגדול ביותר באפריקה, יש אומרים. שוק זה מחולק לאזורי מסחר שונים ויש בו הכל. כדאי להיזהר לטייל בשוק לבד, אבל לא לפספס אותו. באדיס כדאי לבקר במוזיאון הלאומי המעניין, בו נמצאות גם עצמותיה של לוסי, שגילויה נחשב לנקודת ציון חשובה בחקר האבולוציה של האדם שכן לוסי נחשבת לאחת מהאימהות הקדמוניות של האדם הנבון ההולך על שתיים. גם מוזיאון היילה סילאסי מדגים יפה את הרב גוניות האתנית באתיופיה.

המקומות המוזכרים כאן הם בחזקת מקומות שלא כדאי להחמיץ בטיול באתיופיה, אך ישנם כמובן מקומות רבים נוספים לטיול מעמיק יותר, שכן אתיופיה רוויה היסטוריה עתיקה בכל מה שקשור לדתות ולמגוון אתני שעדיין ממשיך להתקיים גם היום.

שנים רבות של טיולים בעולם לא הותירו אותי מעורבת רגשית כמו הטיול הראשון לאתיופיה. הגעתי לארץ זו בעקבות מחקר אקדמי שערכתי ו… בום! כל פעם מחדש הרגשות מתעוררים ואני רואה שגם המטיילים איתי מרגישים כך, הטיול באתיופיה ישאיר אתכם ללא ספק עם חוויה שונה ומיוחדת. אתיופיה חוותה רק כשש שנים של קולוניאליות איטלקית ולכן אין בה עקבות מערביים כמעט בכלל, לעומת זאת יש בה תחושה שחזרנו הרבה מאוד שנים אחורה בזמן. בימינו, כשהעולם מתקדם בקצב כל כך מהיר, דווקא ההצצה לזמן עבר היא מרתקת.